*3788התקשרו עכשיו

“ההורים היו המומים. פתאום מישהו רואה את הילדים שלהם באהבה כמוהם”. עדי כהן

להושיט יד 10/02/21

כשהגעתי ל”להושיט יד”, התרשמתי מהאנשים כאן שיש להם איזו נכונות לעזור בכל מצב, יש להם אהבה מטורפת למשפחות, בעמותה יש קשר ממש גדול גם לבני המשפחה של הילדים ולא רק לילדים עצמם. הם עושים ממש הכל בשבילם. כשנכנסים למסגרת שיש בה אנשים עם לב טוב ונכונות תמידית לעזור – את נדבקת בזה.

הדבר הכי חזק בשירות קרה לי באורלנדו. היו לנו כמה משפחות חדשות שלא הכירו עדיין עמותות מקרוב, הם אמרו לי שהם תמיד הרגישו חריגים, שההסתכלות של הסביבה על הילדים שלהם תמיד היתה שופטת. כאילו יש בהם משהו לא בסדר. אמרתי להם שכל מה שהעמותה מנסה להדגיש זה שאין בהם שום דבר “לא בסדר”. אלא שיש להם פשוט שוני ומיוחדות. ההורים היו בהלם, הם הרגישו פתאום שמישה אוהב את הילדים שלהם כמוהם. פתאום מישהו רואה את הילדים שלהם באהבה ובחיבה. זה נתן להם הרגשה טובה של קבלה שלא מובנת מאליה אחרי כל הטלטלות שהם עברו. היתה אמא אחת שאמרה לי שהיא כבר לא סומכת על אנשים, שהיא לא יוצאת עם בעלה אפילו לדייט זוגי רגיל, פשוט לא בא לה יותר להיות בחוץ ולפגוש אנשים, אחרי כל התגובות הלא נעימות שהיא קיבלה לאורך השנים. ופתאום היא הרגישה שהיא לא לבד איתנו, קיבלה אוויר לנשימה. יש הרבה קושי בטיפול בילדי סיפי. קושי טכני, פיזי. אבל ברגע שמכירים אותם ורואים אותם מקרוב, הכל נהיה קל פתאום.

בשנתיים האחרונות השתדלתי כמה שיותר להביא מתנדבים אל החניכים. לילדים האלה אין מי שרוצה כמעט לבוא ולשחק איתם. זה שובר את הלב. ניסיתי ליצור כמה שיותר הרגשה בשביל ההורים שהילד שלהם נורמלי, תחושה שמחלחלת גם לילד עצמו. בגלל שאני כל כך אוהבת את העבודה, אני נשארת ודואגת לחניכים גם בזמנים שאני לא אמורה להיות בהם כבר בשירות. העבודה שואבת במובן הכי חיובי. היא נותנת לי פרופורציות והיא משמעותית וממלאת אותי מאד. אני חושבת שהתובנות שיש לי מכאן ילוו אותי הלאה לחיים.